“אם תטעם, תקבל מדבקה.”
“רק ביס אחד ואז קינוח.”
“אם תסיים את הירקות תקבל משהו מתוק.”

רובנו שמענו או אמרנו משפטים כאלה.

השימוש באוכל כפרס לילדים נפוץ מאוד, במיוחד כאשר רוצים לעודד טעימה של מזון חדש או “בריא יותר”. הכוונה טובה, להפחית התנגדויות ולעודד מגוון. אבל בפועל, התוצאה לא תמיד תואמת את הציפייה.

מה קורה כשמשתמשים באוכל כפרס

במחקר שנערך בקרב ילדי גן, חולקו הילדים לשתי קבוצות.
לקבוצה אחת הובטח פרס עבור טעימה של מאכל חדש.
לקבוצה השנייה הוצג המאכל ללא תגמול או לחץ.

כאשר חזרו החוקרים ובדקו את הילדים מספר ימים לאחר מכן, נמצא כי הילדים שקיבלו פרס נטו לחזור פחות למאכל החדש.

המשמעות איננה שפרסים “אסורים”, אלא שהקישור בין טעימה לבין תגמול חיצוני משנה את המשמעות של האוכל עצמו.

כאשר ילד מבין שהוא צריך פרס כדי לטעום, הוא עלול להסיק שהמאכל כנראה אינו באמת טעים. הרי אף אחד לא מציע מדבקה כדי לאכול שוקולד.

למה לחץ שקט עדיין נחשב לחץ

גם כאשר הפרס נאמר בטון נעים, הוא עשוי להיתפס בעיני הילד כציפייה או דרישה.

במיוחד אצל ילדים רגישים או בררנים, עצם הידיעה שמצפים מהם לטעום עלולה להפעיל התנגדות.

אחת המטרות בעבודה עם ילדים סביב אוכל היא לשמור על סקרנות טבעית, ולא להחליף אותה במנגנון של תגמול.

אז איך כן לעודד טעימה

- אפשר להציג מזון חדש בצורה רגילה ושקטה.

- לציין שהוא טעים בעיניכם.
- להראות דוגמה אישית.
- לשלב אותו בארוחה כחלק מהמגוון.

אם הילד מסרב, אפשר פשוט להמשיך הלאה ולהציע שוב בהזדמנות אחרת.

חשיפה עקבית, ללא לחץ, יעילה יותר משכנוע חד פעמי.

מתי כן כדאי להתייעץ

אם אתם מרגישים שהילד מצמצם את מגוון המזון בצורה משמעותית, נמנע מקבוצות מזון שלמות או מפתח מתח סביב ארוחות, ייתכן שמדובר בבררנות אכילה שמצריכה ליווי מקצועי.

במקרים כאלה, עבודה מסודרת יכולה להפחית מאבקים ולבנות ביטחון סביב אוכל.

פולינה פורת
דיאטנית קלינית, מומחית לתזונת ילדים, בררנות והשמנה, ואכילה רגשית בגישה משפחתית

מלווה משפחות ומבוגרים לבניית מערכת יחסים יציבה עם אוכל ולהפחתת מאבקים סביב השולחן.